זכויות רפואיות
ייתכן ומגיע לכם הרבה כסף! חייגו עכשיו 5520* או השאירו פרטים ונחזור אליכם

פגיעה בעין – תאונת עבודה

במהלך עבודה עם מסור בטון, נגרמה תאונה שהביאה לפציעת העובד ברשתית עינו. העובד לא פעל על פי הנחיות הבטיחות, לא השתמש במגן ולא עמד במרחק הבטיחות הראוי מהמסור. על אף שקבע כי העובד זלזל בהוראות הבטיחות, בית משפט השלום בירושלים פסק לו פיצויים של כמיליון ש"ח וקבע: על המעביד חובת זהירות מוגברת לאכוף ולפקח על הוראות הבטיחות.

מאת  מנכ"ל זכותי, וצוות זכותי (19 לאוקטובר 2014) 


העובד, יליד 73', נפגע בתאונה שאירעה באוגוסט 2007 במהלך עבודתו בחברת "מ.סעדון בע"מ". התאונה הוכרה כתאונת עבודה ובתביעה שהגיש כנגד החברה טען העובד כי אירעה בעת שהפעיל מסור הידראולי לניסור בטון באתר עבודה בדרך חברון בירושלים. כתוצאה מהתאונה נקרעה רשתית עינו השמאלית של התובע עקב חדירת חלקי מתכת. המומחים מטעם הצדדים החליטו פה אחד כי מדובר בנכות רפואית בשיעור של 30% וכי אין סיכוי לשיפור פוטנציאלי במצבו של העובד.

שופטת השלום בירושלים, יעל ייטב, קבעה בפסק דינה מה-31 לאוגוסט 2014 (ת"א 22331-10-10 ו.ז. נ' 1. מ. סעדון בע"מ 2. מ.סעדון) כי התאונה ארעה בעקבות נפילתו של המסור מהקיר. בזמן התאונה העובד ניסר את קיר הבטון תוך שימוש בשלט הידראולי ועמד כמטר וחצי מהקיר ומהמסור. כתוצאה מנפילת המסור מהקיר, נשברה שן המסור והתובע נחבל בעינו, כפי הנראה משן המסור, או מאבן שנתזה לכיוון עינו. עוד נקבע בפסק הדין כי במהלך העבודה לא היה מורכב מגן למכונה והעובד נמנע מלהרכיב משקפי מגן על עיניו. התובע אף ישב על כיסא שהוצב במרחק של כ-4 מטרים בלבד מהקיר אותו ניסר.

השופטת הבהירה, כי ללא ספק אמצעי הזהירות היו יכולים למנוע את התאונה: "כפי שעולה מהראיות, האמצעים למניעת הפגיעה בעבודה הם שלושה: עבודה במרחק שלא יפחת משישה מטר מהמסור, תוך שימוש בשלט הידראולי; מגן למסור; ומשקפי מגן לעיני העובד. עוד עולה מהראיות שבמועד התאונה לא נקט התובע באף אחד מהאמצעים האמורים". בנוסף קבעה השופטת, כי סביר להניח שגם אילו היה נעשה שימוש במשקפי המגן בלבד, או לחילופין במגן המכונה בלבד, התאונה הייתה נמנעת.


מעבירים אחריות מזה לזה

התובע סיפר בעדותו כי הפעיל את המסור מאות פעמים במסגרת עבודתו וכן ידע שעליו להרכיב משקפי מגן, אותם קיבל מהמעסיק בתחילת עבודתו. יחד עם זאת, אמר התובע, שבכל אותן מאות פעמים שבהן ביצע את העבודה הוא לא השתמש במשקפי מגן ואף ביום התאונה  משקפי המגן נותרו ברכבו. לטענתו, אין אפשרות לבצע את העבודה שביצע עם משקפי מגן. התובע הוסיף וטען שהמשקפיים מתלכלכים בעת ביצוע העבודה, וצריך כל הזמן לנקותם כדי לראות מהי העבודה המתבצעת. לפי העדות שמסר, אילו היה מנקה את המשקפיים העשויות מפלסטיק כל רגע, היו נוצרות בהן שריטות רבות ואילו היה מגן למכונה, לא היה קורה לו דבר.

הנתבע, מ' סעדון, הצהיר שהוא מקפיד על כך שכל העובדים ישתמשו במשקפי מגן במהלך העבודה ואף הגדיר זאת כ"אלף בית" במסגרת עבודה. לטענתו, הוא עצמו הדריך את התובע, מסר לו משקפי מגן, כפפות, ומסכת אבק. עוד ניסה לטעון הנתבע כי התובע היה עובד מיומן שעבד בחברה במשך שנים, אשר כיהן כראש צוות וידע שאין לעבוד ללא משקפי מגן.

בכתב התשובה לתביעה ציין סעדון כי אף קיים מגן פנים למכונה במחסן המגנים וראשי הצוות עצמם מחליטים מטעמיהם האם לקחת את המגן או לא. עוד השיב שמגן המכונה נועד למקרים חמורים יותר שבו המסור עצמו משתחרר מהמכונה ועלול לחתוך את העובד.


חובת פיקוח על מעביד

בסופו של יום קבעה השופטת, על סמך פסיקות העבר, כי על המעביד חובת זהירות מוגברת כלפי עובדיו. "במסגרת חובת הזהירות של המעביד כלפי עובדיו עליו לדאוג לסביבת עבודה בטוחה, לשיטות עבודה נאותות, לספק חומרים, ציוד וכלי עבודה מתאימים ובטוחים, להדריך את עובדיו, להזהירם מפני הסיכונים הכרוכים בביצוע עבודתם ולפקח על נקיטת אמצעי הזהירות הדרושים". כלומר, על המעביד מוטלת החובה לוודא שהעובדים אכן ישתמשו באמצעי המגן, כפי שנקבע גם במפורש בתקנות הבטיחות בעבודה (ציוד- מגן אישי), התשל"ז- 1997.

עוד כתבה בפסק הדין כי "עולה מעדויותיהם של התובע ושל סעדון כאחד שלא היו מטעם המעביד כל אכיפה או פיקוח אחר השימוש באמצעי הבטיחות. אין הנתבעת יוצאת ידי חובתה בהעמדת אמצעי הבטיחות לרשות העובדים. על המעביד מוטלת החובה לפקח על נקיטת אמצעי הבטיחות על ידי עובדיו, ולאכוף את השימוש בהם".
את שיטת העבודה לפיה לראשי הצוות היו מסורות הסמכות ושיקול הדעת להחליט האם לעשות שימוש באותם מגנים, לא קיבלה השופטת. על כך הוסיפה בפסק דינה: "על המעביד מוטלת כאמור החובה לקבוע כללים ברורים לשימוש במגן, ולוודא את השימוש בו, שכן מטרתו מלכתחילה היא למנוע פגיעה בעובדים תוך כדי עבודה". עוד קבעה כי ההתעלמות מהפרת הוראות הבטיחות יוצרת אווירה מזלזלת באותם אמצעים, ומקנה לגיטימציה לכך שהעובדים נמנעים מלנקוט באמצעי הבטיחות.



אשם תורם לעובד

על אף האחריות המוגברת של מ' סעדון כלפי התובע, השופטת קבעה כי גם לעובד אחריות מסוימת בתאונה, דהיינו, אשם תורם. המבחן לקיומו של אשם תורם הינו כפול ועל בית המשפט לבחון אם בנסיבות העניין נהג הניזוק כאדם אחראי ותוך זהירות סבירה. אם לא כן, תחולק האחריות לפגיעה על פי מבחן האשמה המוסרית. השופטת מצטטת מפסיקות קודמות ומבהירה: "יש לבחון ולבדוק כל מקרה ועניין על פי נסיבותיו, שמא חטא גם העובד ברשלנות של ממש, אשר צריכה להילקח בחשבון, שעה שבאים לקבוע את חלוקת האחריות לתאונת עבודה".

האשם התורם שקבעה השופטת במקרה זה לתובע הוא בשיעור של 20%. זאת מכיוון שבמועד התאונה היה התובע עובד מנוסה, שעבד בניסור קירות בטון במשך מספר שנים. כמו כן צויין בפסק הדין כי באתר הבנייה היה התובע הבכיר מבין עובדי המעביד, והיה ראש הצוות האחראי על מילוי ההוראות. "לא מדובר בענייננו בעובד הנוטל סיכון במהלך העבודה למען מעבידו, תוך שהוא מסכן את בטחונו האישי, כי אם בעובד המבצע את עבודתו השגרתית תוך התעלמות וזלזול באמצעי הבטיחות שאותם יש לנקוט". לכך נוספה העובדה שהתובע העיד על כך שהוא היה מודע להוראות הבטיחות ולמרות זאת לא הקים מגן למכונה, לא שמר על מרחק בטיחות מינימאלי אלא הסתפק בעמידה מהצד, ונמנע מלהרכיב משקפי מגן ואף השאיר אותם ברכבו.


כ-1 מיליון ש"ח פיצויים

כאמור, לא הייתה מחלוקת באשר לנכות הצמיתה של התובע בשיעור של 30%. עם זאת, בניסיון לקבוע מהי הנכות הנפשית של התובע, התגלעה מחלוקת בין המומחים מטעם הצדדים. לאור המחלוקת מינה בית המשפט את ד"ר גיא אור כמומחה מטעמו בתחום הפסיכיאטריה. המומחה קבע בחוות דעתו כי בעקבות התאונה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 15%. לבסוף, נכותו הרפואית המשוקללת של התובע בעקבות התאונה הסתכמה בשיעור של 41%.

כשפנתה השופטת להעריך את נכותו התפקודית של העובד, שקלה את טיבה של הנכות הרפואית שנותרה לתובע בעקבות התאונה, את עבודתו של התובע, ואת הקשיים שאותם תיאר במהלך עדותו. לבסוף מצאה כי שיעור הנכות התפקודית בעקבות התאונה עומד על 30%.

בסך הכל נפסקו לתובע 1,068,755 ש"ח. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כדין וכן שכר טרחת עו"ד, ולהפחית אשם תורם בשיעור של 20%, וגם את תשלומי המוסד לביטוח לאומי, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין.


פירוט הפיצויים שנקבעו לתובע בפסק הדין:

  • נזק לא ממוני- 250,000 ₪
  • הפסד הכנסות בעבר- 19,755 ₪
  • גריעה מכושר השתכרות- 700,000 ₪
  • הפסד פנסיה- 84,000 ₪
  • עזרת הזולת – 15,000 ₪
  • סה"כ- 1,068,755 ₪

מהסכום המתקבל יש להפחית אשם תורם בשיעור של 20%, ולאחר מכן גם את תשלומי המוסד לביטוח לאומי, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין. הנתבעים ישלמו לתובע את הוצאותיו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור של 23.6%.


צרו קשר
×
Logo

חליתם? פנו עוד היום לנבחרת המומחים

אולי מגיע לכם הרבה כסף!

5520*

מלאו את הפרטים ונחזור אליכם

טופס נפתח