מטרתו של צנתור לב היא לאבחן בעיות לב ולטפל בהן, בעיקר חסימת עורקים. זהו הליך פולשני המשמש, ברוב המקרים, לאבחון בלבד. אם האבחון מוביל להחלטה טיפולית, היא עשויה למנוע התקף לב ואף מוות.
הסיבות המרכזיות להחלטה על ביצוע צנתור לב היא אירוע לב, תעוקת לב (אנגינה פקטוריס, בלועזית) ו/או תסמונת כלילית חדה. עלולים להופיע סימנים קליניים חמורים אחרים שיובילו לביצוע צנתור.
הליך הצנתור מבוצע לרוב בהרדמה מקומית וכולל החדרת קטטר – צינור חלול וגמיש המכונה גם "צנתר". הקטטר מוחדר דרך עורק גדול אל כלי הדם אותם רוצים לבדוק. אם הרופא המנתח מאבחן היצרות עורקים משמעותית, הוא מחליט על פתיחת כלי הדם החסום.
פתיחת כלי הדם נעשית בעזרת השחלת בלון מיוחד באיזור החסום, לעתים תוך שימוש באביזר הנקרא "סטנט" (תומכן). מדובר בגליל מרושת שתפקידו לשמור על העורק פתוח לזרימת דם. אותו 'סטנט' מוחדר לעורק בעזרת הקטטר.
הליך הצנתור טומן בחובו סיכונים כגון זיהומים, דימומים מקומיים, סיבוכים בכלי הדם, פגיעה כלייתית ואף תגובה אלרגית אל היוד (חומר ניגוד מוזרק). עשרות אלפי חולים עוברים צנתורים בישראל. זהו הליך משמעותי לזיהוי וטיפול במקרי טרשת עורקים.
לאחר ביצוע הצנתור, זכאי אדם שעבר את הניתוח למנוחה של מספר ימים. כמו כן, הוא זכאי להטבות סוציאליות נוספות במקרה של סיבוכים, תופעות לוואי, ניתוחים משלימים או מחלות לב שלא טופלו על ידי הצנתור. פנו ל"זכותי" לפגישת היכרות ללא כל התחייבות.
