נכות רטרואקטיבית
בית הדין לעבודה הורה לביטוח הלאומי ב-2018 לשלם לנפגעת עבודה גמלת נכות רטרואקטיבית (בדיעבד) החל משנת 2009 ועד 2014. הסיבה: המוסד לא עידכן את הנפגעת בתוצאות תביעת הנכות שלה.
ב-15 בנובמבר 2009 אירעה לתובעת, העובדת כאחות בבית חולים, תאונת עבודה. כמתבקש, הגישה תביעת דמי פגיעה מן הנתבע, הלא הוא המוסד לביטוח לאומי. התובעת סיפקה את כל המסמכים הנדרשים למוסד. לרוע המזל, הביטוח הלאומי לא שלח לה את ההודעה הקריטית בה נכתב כי הוחלט לאשר את תביעתה ביום האחרון לשנת 2009, דהיינו: ה-31 בדצמבר.
חמש שנים קדימה, בספטמבר 2014, סבלה התובעת מכאבי גב. במהלך תכנון תביעה לפגיעה בעבודה, נזכרה כי הגישה תביעה בעבר אך לא קיבלה כל הודעה מן הביטוח הלאומי. לאחר פנייה למוסד, הודיע הביטוח הלאומי כי אכן הוכרה תאונת העבודה שלה.
לאחר שהבינה התובעת, באיחור ניכר של חמש שנים, כי תביעתה אושרה – היא הגישה ב-8 בדצמבר 2014 תביעת נכות בגין תאונת עבודה, על אותו מקרה מנובמבר 2009. הביטוח הלאומי זימן אותה לוועדה רפואית, שקבעה לה דרגת נכות והודיע על תשלום גמלה החל מה-1 בינואר 2014 בלבד.
אי-זכאות בגלל שיהוי
המוסד לביטוח לאומי החליט כי התובעת "אינה זכאית לתשלום מענק בשל שיהוי בהגשת תביעתה לקביעת דרגת נכות מעבודה, ובעקבות ביטול זכאות התובעת לתשלום גמלה המזכה בקצבה חודשית, נוצר חוב על שם התובעת בגין קצבאות אשר שולמו לה" עבור 2014-2016. השיהוי שעליו מדבר הביטוח הלאומי הוא של 43 חודשים, לכאורה.
התובעת טענה בתגובה כי למוסד לביטוח לאומי אין כל זכות להפחית את סכום המענק לו היא זכאית, מפני שלא שלח לה את מכתב אישור ההכרה בתאונת העבודה מ-2009. מבחינתה, היא קיבלה מכתב ראשון רק בחלוף חמש שנים מהגשת התביעה.
בית הדין הזכיר כי החוק (סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי) קובע כי יש להגיש תביעה תוך 12 חודשים (שנה) מהיום שבו נוצרה עילת התביעה. השופט בחן את הפסיקה בעניין אילן גור (עב"ל 18257-10-13), לפיה "כל עוד הגיש המבוטח את התביעה הראשונה בתוך 12 חודשים ממועד הפגיעה, ולאחר מכן הגיש את התביעה השניה בתוך פרק זמן של 12 חודשים ממועד ההכרה בפגיעה, יהיה זכאי לגמלת הנכות החל ממועד תחילת הנכות".
היעדר הודעה
בית המשפט בחן את נסיבות המקרה וקבע: "היעדר הודעה לתובעת על הכרה בתביעתה על ידי פקיד התביעות, מאריכה למעשה את תקופת 12 החודשים הקבועים בחוק שבגינם ניתן לשלם את הגמלה רטרואקטיבית, עד למועד בו הודיע הנתבע לתובעת על ההכרה בפגיעה כתאונת עבודה".
לכן, התובעת לא איבדה לתשלום של "נכות רטרואקטיבית" מעבר ל-12 החודשים הקבועים בחוק. ומכאן, שהתובעת זכאית לתשלום מענק רטרואקטיבית, היינו קצבת נכות בדיעבד, החל מה-28 בנובמבר 2009, כפי שביקשה.
בית הדין הזכיר כי אמנם "אין חובה כללית על המוסד לביטוח לאומי ליידע את המבוטחים על מגוון אפשרויות התביעה הקיימות בפניהם", אך מכיוון שהביטוח הלאומי לא שלח את החלטתו על קבלת התביעה, והתביעה הוגשה על ידי המעסיק ולא התובעת עצמה – לא יכלה התובעת לדעת איך לקבל החלטה בנושא.
מחדלו של הביטוח הלאומי
ההגיון אומר כי התובעת אמורה לבצע בירור בסיסי בנוגע למצב תביעתה, כיוון שהיא יזמה את ההליך. בלשונו של השופט נוהאד חסן: "לכאורה התובעת ישנה על זכויותיה, בכך שלא ביררה מה עלה בגורל תביעתה במשך חמש שנים. מאידך, אי אפשר להתעלם ממחדלו של הנתבע, בכך שלא הודיע לתובעת על קבלת תביעתה להכרה בתאונת עבודה, ובכך שלא הנחה אותה כיצד עליה לפעול עם קבלת תביעתה".
לסיכום – תביעת העובדת התקבלה בבית דין אזורי לעבודה חיפה ב-12 בפברואר 2018. הביטוח הלאומי התבקש לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 2,500 שקלים. כאמור, התובעת תקבל "קצבת נכות רטרואקטיבית" על התקופה האבודה של 2009-2014, חמש שנים תמימות.
שם ומספר ההליך: ב"ל 30336-06-15 ל.ו. נגד המוסד לביטוח לאומי (בית דין אזורי לעבודה חיפה).
קריאה נוספת
- הכרה בתאונת עבודה לאחר 32 שנה
- שאלות ותשובות על תאונות עבודה
- טופס בל 250 לתאונות עבודה
- אי-דיווח על תאונת עבודה
אם נפגעתם בעבודה או חליתם, פנו ל"זכותי" ונסייע לכם לקבל את הכסף המגיע לכם. פגישת היכרות חינם ללא כל התחייבות – חייגו 5520*.